[קצת ארוך אבל שווה קריאה]
בגיל 20 אחרי שסיימתי שירות לאומי בגן ילדים מהמם לחינוך מיוחד, ידעתי מה אני רוצה לעשות בחיים ונרשמתי מייד ללימודי עיצוב גרפי במכללת הדסה בירושלים (תואר הנדסאי דפוס) – מה שפתח לי פתח לכל עולם הדפוס.
התנסיתי בהדפסה על מכונות דפוס אמיתיות (כאלה שהיום מדפיסים בהן בעיקר עיתונים, מגזינים וספרים), לכלכתי את הידיים בצבע ונהנתי מכל רגע.
כן, זה מהזמנים שלא היו רשתות חברתיות ולא עיצבו לדיגיטל. הרוב היה לדפוס! קולטים?
לאחר הלימודים, תקופה קצרה עבדתי בבית דפוס – בלי יותר מידי אתגר (קצת עיצוב הזמנות, חוברות וקטלוגים, לא משהו מיוחד) ואז בדיוק התחילו השינויים הגדולים בתחום העיצוב – מה שגרם לי להיבהל ולעזוב את המקצוע.
ברחתי לכל עבודה אחרת רק לא להתמודד עם העולם האמיתי…
רק שבנתיים העולם התקדם ואני נשארתי מאחור.
באותה תקופה הכרתי את פאולו, התחתנו, הבאנו 3 בנים מהממים, אבל תמיד העיצוב היה שם, ותמיד חיפשתי מה לעצב.
הילדים גדלו והגעתי לגיל 38 – משבר גיל ה40 הקדים 🙂 והחלטתי לחזור לתחום שאני כ"כ אוהבת, רק ש… צריך ללמוד הכל מחדש!
נרשמתי שוב ללימודי עיצוב, במכללת אימאג' ירושלים (הייתי הכי מבוגרת בקורס – פדיחה) ומשם כבר עפתי עם החידושים והשינויים, עבדתי קצת בסטודיו לעיצוב כדי לצבור בטחון, ודי מהר יצאתי לעצמאות.
היום אני מעצבת ממקום יותר בשל, עם וותק ונסיון של שנים (מחשיבה כל שנה ושנה מהגלגול הקודם), וגאה להגיד בפה מלא: אני מעצבת גרפית!
בשנים 2002-2003
בשנים 2021-2022
